על מי מוטלת האחריות לפיצויי נזיקין לעובד זר שנפגע בעבודות קבלן?

יש להצטער על כך שחברות ביטוח משתמשות במונחים בלתי מדויקים ובלתי מדידים כמו "קצר", "בהקדם", "תקופתי" - ולא הפנימו את הצורך בהגדרות חוזיות מפורשות

יעקב קיהל
יעקב קיהל

מאת יעקב קיהל

מפעל פנה לחברת ביטוח על מנת שתבטח אותו בביטוחי אחריות בנזיקין – כלפי צד שלישי וכלפי עובדים. ברבות הימים החליטו במפעל לערוך שיפוצים שכללו גם את תיקון הגג, ולשם כך נשכרה חברה קבלנית. אחד מעובדי החברה הקבלנית, שאינו אזרח ישראלי, נפל מגג המפעל וסבל מפציעה חמורה שהצריכה טיפולי שיקום ארוכים בארץ ובארץ מוצאו.

כתוצאה מהאירוע נתגלעה מחלוקת בין המפעל ובין חברת הביטוח, סביב פרשנות תנאי הביטוח. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם המפעל נושא בחבות מעבידים כלפי הפועל, ועל כן יש להפעיל את פוליסת חבות המעביד, או שהפועל והחברה הקבלנית שהעסיקה אותו מהווים “צד שלישי”, ועל כן יש להחיל על המקרה את הפוליסה לאחריות כלפי צד שלישי.

עמדת המפעל הייתה, שבמקרה שכזה, הואיל ומדובר בנזק גוף לפועל שנפגע בעת שהיה עובד קבלן שהוזמן  על ידי המפעל, ולא שימש כמועסק ישיר של המפעל – יש להחיל ביטוח אחריות כלפי צד שלישי (ולא ביטוח חבות מעבידים).

לפיכך נטען  על ידי המפעל, כי בביטוח אחריות כלפי צד שלישי אותו רכשו, בניגוד לביטוח חבות מעבידים, לא הוחרגו תביעות של המוסד לביטוח לאומי שהמפעל עלול להיתבע על ידו, כמזיק שאינו המעביד.

לא כך סברה חברת הביטוח, שטענה כי מדובר בחבות מעביד – ולכן אין היא צריכה לשאת בתביעות תחלוף (שיבוב) של הביטוח לאומי כלפי המפעל וכי פעילות הקבלן ועובדיו הייתה בשיפוץ ובבנייה המוחרגות מן הביטוח.

עמדת המפעל נבחנה על ידי, ונמצאה כנכונה לנוכח נסיבות המקרה. נימוקיי התבססו על המצג העובדתי במקרה זה: בכל מסמכי הפרשה הסכימו הצדדים כי הנפגע היה עובדו של קבלן חיצוני ולא של המפעל עצמו. כך צוין בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש לחברת הביטוח, וזו לא שללה בשום שלב את הגדרת סטטוס זו של הנפגע.

כמו כן, במכתבי הדחייה של חברת הביטוח, היא התייחסה לחריג המצוי בביטוח אחריות כלפי צד שלישי ולא בביטוח חבות מעבידים.

בפרטיכל מחקירת הקבלן שנערך  על ידי מפקח עבודה, הצהיר הקבלן עצמו שהנפגע הינו עובדו. בנוסף, בהסכם הפשרה שנחתם עם הנפגע גובש מעמדו הנפרד והעצמאי של הקבלן כחב, בהיותו המעביד, כלפי הנפגע.

המוסד לביטוח לאומי עצמו התייחס לנפגע כאל עובדו של הקבלן וכאשר הגיש תביעת שיבוב כלפי המפעל, ביסס את זכותו על פי חוק כלפי מזיק שאינו המעביד. מכאן נבעה מסקנתי כי לעניין ביטוחי החבויות – נחשב הנפגע כ”צד שלישי” של המפעל המבוטח.

מחלוקת זו לא הייתה היחידה שהתגלעה בין המפעל לחברת הביטוח. מחלוקת נוספת נגעה לשאלה, האם חברת הביטוח אמורה לכסות נזקים שנגרמים מחמת עבודות בנייה.

חברת הביטוח טענה, כי תביעת המפעל לכיסוי דינה להידחות, מפני שהפוליסה מחריגה באופן מפורש “ביצוע עבודות בנייה, תיקונים או תוספות בחצרים”, אך בטענתה התעלמה חברת הביטוח מן העובדה שבהגדרת “עבודות הבנייה” צוין חריג בפוליסה עצמה, הקובע כי מונח זה “לא יחול לגבי עבודות אחזקה שוטפות”.

ואכן, בחוות דעתי טענתי, כי נסח הפוליסה לא הקפיד להגדיר את גבולות הפתח שנפתח בהגדרת “עבודות אחזקה שוטפות”.

צוין על ידי, כי יש להצטער על כך שחברות ביטוח משתמשות במונחים בלתי מדויקים ובלתי מדידים (כ”קצר”, “ארוך”, “בהקדם”, “תקופתי”, “שעות עבודה”) ולא הפנימו את הצורך בהגדרות חוזיות מפורשות וברורות, על מנת למנוע את המחלוקות המתעוררות חדשות לבקרים ושכל כולן פרשנות “אריתמטית” ו”כמותית” של אומדנות הפוליסה.

ציינתי דוגמאות (גם של חברת הביטוח דנן) של הגדרות כמותיות מפורשות במספר ימים, בזמן, בהיקף העבודות, במהירות, בסטטוס נהגים (בוגר, ותיק), במועדים קצובים למתן דיווח או הודעות.

במקרה הנדון לא נעשה הדבר, ולפיכך סברתי שיש לבחון את הנסיבות לגופן על פי הבנת הצדדים ואומד דעתם. כך למדתי כלל פרשני זה בספרות המקצועית (כמו: בספרו של פרופ’ ברק) ובפסיקה.

בהשוואת הפעילות שבוצעה  על ידי הפועל הזר שנפצע, בצירוף ההסבר המצוי בלקסיקון הביטוח, נראה כי נעשו תיקונים ושיפוצים חלקיים בנכסי הקבע (מבנים) של המפעל. מלאכת התיקונים והשיפוצים לא חרגה בתכניה, בהיקפה ובמספר המועסקים בה משגרת אחזקה שנתית, ותקציב העבודה שנעשתה  על ידי הקבלן נחשב על פי חוק ובספרות החשבונאית כ”הוצאה” (ולא כ”השקעה”).

ולכן מסקנתי הייתה שיש לראות את הפעילות שנעשתה כעבודת אחזקה שוטפת.

והנה: נראה היה שמטרת החריג בפוליסה הייתה להימנע מסיכונים חריגים וחמורים מאלה שבוטחו כשיגרה, וכן שכדבר החוק, אין חברת הביטוח זכאית לתרופות אם היה השינוי שבוצע “תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח”.

מדוח סוקר שנערך על ידי חברת הביטוח, טרם ביצוע השיפורים, עלה כי הומלץ על ידה לנקוט “הליכי התארגנות” של “השלמת סככות ושיפורים שונים במבנה”. כך גם נקבע במלל הפוליסה.

על כן הדגשתי בחוות דעתי, כי תנאי הפוליסה עצמה חייבו “נקיטת אמצעים להקלת סיכון ולהחזקת המקום במצב תקין ונאות”, שאם לא כן “תופטר חברת הביטוח מכל פגיעה”. דרישה מקבילה לחובת תיקונים שוטפים בחצרי המבוטח צוטטה גם מן הספרות המקצועית בחו”ל.

המסקנה שעלתה מחוות דעתי היא שהמקרה נכלל במסגרת כיסויי הפוליסה, וחברת הביטוח חבה בגינו.

 

 

___

הכותב הינו יועץ ביטוח וניהול סיכונים, בעבר שימש כחתם ראשי בהפניקס ומשנה למנכ”ל כלל ביטוח

Be the first to comment

Leave a Reply