פיטורים שנעשו כדין ולא על רקע מגדרי אינם מזכים בפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה / עו”ד ג’ון גבע

האם התובע פוטר מעבודתו בנספרסו בשל היותו הגבר היחיד במחלקה, והאם פיטוריו נעשו ללא הליך שימוע? השופטת קיבלה את דעת המעסיקה כי לא כך הדבר. אך משום שנפל פגם בהליך השימוע של העובד, הוא לא חוייב בתשלום הוצאות משפטיות של הנתבעת

העובד פוטר לקראת פרישתו

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של רועי עקיבא (“התובע”), על ידי עו”ד מיכאל כהן כנגד נספרסו ישראל בע”מ (“הנתבעת”) על ידי עו”ד אפרת דויטש ואח’. פסק הדין ניתן במאי 2018, בהיעדר הצדדים, מפי השופט אורן שגב, נציגת ציבור (עובדים) הלן הרמור, נציגת ציבור (מעסיקים) שרה חורש.

עובדות המקרה: התובע עבד אצל הנתבעת במשך שנתיים, עד לפיטוריו. הדיון נסב על השאלה האם התובע פוטר מעבודתו בשל היותו הגבר היחיד במחלקה, והאם פיטוריו נעשו ללא הליך שימוע. התובע תבע פיצויים מכוח סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן: החוק). בנוסף, תבע פיצוי בגין פיטוריו שלא כדין לכאורה בגובה 6 משכורות, וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מאחר שפיצויי הפיטורים שולמו לו באיחור של יותר מ-3 חודשים ממועד סיום עבודתו.

פסק הדין: בית הדין עמד על התשתית המשפטית הרלוונטית לסוגיה, שעניינה הפליה לכאורה על רקע מגדרי, הקבועה בסעיפים 2 ו-9 לחוק, ופסק, כי לא הוכח, שההחלטה לפטר את התובע נבעה מחמת היותו הגבר היחיד במחלקה בה עבד, ולא הוכח, כי נחשף לאמירות סקסיסטיות מצד עמיתותיו לעבודה. אין חולק, כי התובע נקלט לעבודה בנתבעת במחלקה שכל העובדים בה הם נשים. לאור טענת התובע, כי מי שהחליפה אותו בתפקיד (להלן: העובדת האחרת) מילאה את אותו תפקיד שהוא עצמו מילא, וכי הדבר מלמד על מופרכות טענת הנתבעת, כי פיטוריו נעשו על רקע שינויים ארגוניים. נקבע, כי התובע הניח ראשית ראיה, שמעבירה את הנטל לנתבעת להראות שלא פיטרה אותו מחמת מינו.

בית הדין קבע, כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה, כי פיטורי התובע נקבעו מהחלטה לבצע שינויים ארגוניים, ומהעובדה, שהנתבעת ביטלה את התקן של התובע ואיחדה את הפונקציות שהוא מילא עם פונקציות אחרות, שלא היה ביכולתו המקצועית למלא. לפיכך, לא הוכח, שהיה מתום בהחלטת הנתבעת לפטר את התובע. טענות התובע, כי הודר במהלך עבודתו, לא הוכחה. הנתבעת הניחה תשתית ראייתית מוצקה לכך, שהמניעים שעמדו בבסיס החלטתה לפטר אותו, היו מקצועיים בלבד, ומכל מקום, לא קשורים למגדר שלו. לאור כל האמור, תביעת התובע המתייחסת לפיצויים בניגוד לחוק נדחתה.

טענת התובע, כי הליך פיטוריו היה פגום נוכח הליך השימוע שנערך לו, נדחתה. משנקבע, כי העובדת האחרת לא התקבלה לעבודה כמחליפת התובע, בשים לב לשוני המהותי בתיאור תפקידה ביחס לתיאור תפקידו של התובע וכן לניסיונה והשכלתה, אין לקבל את טענת התובע, לפיה ההודעה על קבלתה איינה את הליך השימוע. הטענה, כי פרוטוקול השימוע אינו משקף את הדברים שנאמרו בו, נדחתה, בהעדר הוכחה. בשימוע התובע לא הלין על הדרתו או הפלייתו לכאורה או על כך, שמדובר בהליך פיקטיבי, שכן העובדת האחרת כבר התקבלה לעבודה. במכתב הזימון לשימוע נרשם במפורש ,כי הכוונה לסיים את יחסי העבודה נובעת משינויים ארגוניים, ובפועל, הנתבעת קיבלה עובדת אחרת על מנת שתבצע תפקיד בהיקף ובעומק שונים מאלה שאפיינו את תפקידו של התובע, כשתפקידו של התובע תפס חלק קטן מאד מהגדרת תפקידה הכולל. לא הוכח, כי הנתבעת החליטה מראש לסלק את התובע מחמת היותו גבר. לא היה מקום, כי הנתבעת תודיע לתובע, כי יש כוונה להחליפו באשה, ולא ברור מה מקור החובה להודיע לתובע מהו מינם של המועמדים שהנתבעת שוקלת להעסיק.

עם זאת, בית הדין ציין, כי בהליך השימוע נפל פגם במובן זה, שלא נרשם במהלכו פרוטוקול, אלא נערך סיכום בדיעבד. אף כי הסיכום משקף נאמנה את שהתרחש בשימוע, מן הראוי היה שהתובע יקבל מיד בתום השימוע את פרוטוקול הישיבה. עם זאת, בנסיבות פיטורי התובע, פגם זה אינו יורד לשורש העניין, שכן גם אילו נערך פרוטוקול בזמן אמת, והתובע היה מקבל עותק ממנו לידיו בסמוך לאחר סיום הישיבה, יש להניח, שהתוצאה לא הייתה משתנה, ופגם זה לא פגע בזכות הטיעון של התובע. לאור האמור, לא נפל פגם בהליך השימוע המצדיק לפסוק לתובע פיצוי כספי, ואולם לא ייפסקו לחובתו הוצאות.

אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, החובה לשלם לתובע פיצויי פיטורים, שעשה שאין כל מחלוקת, כי פוטר מעבודתו, חלה על המעסיק, ואין זה תפקידו של העובד לדרבן את המעסיק לשלם לו את המגיע לו בדין או להזכיר לו כי עליו לעשות כן. אלא שלא בכך עסקינן במקרה זה, כי אם בטעות, שניתן היה לתקנה על ידי הסבת תשומת ליבה של הנתבעת לכך, שכספי הפיצויים לא שוחררו במועד. התובע לא ביצע כל פניה לנתבעת, ונודע לה לראשונה, כי קיימת בעיה רק בעקבות הגשת התביעה כנגדה, כחודשיים-שלושה לאחר מכן. מכאן, שהעיכוב בשחרור הכספים נבע מטעות כנה ולא מרצונה של הנתבעת להתחמק מתשלום, ועם היוודע לה העניין, תיקנה את המחדל, כך שאין לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

לסיכום: בית הדין דחה את התביעה.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply