פרשת הזיהום החמור בנחל צין: רשות הטבע והגנים והראל ישלמו 8 מיליון שקל לכלל ביטוח בעקבות חלק באשמה

כלל ביטוח, שביטחה את מבצעות העבודות קצא"א ורולידר, טענה לאשם תורם של הרט"ג. בין היתר נטען כי פקח הרט"ג לא היה בעל ההכשרה המתאימה, לא התייעץ עם גורמים מוסמכים ונתן הנחיות שנוגדות את נהלי העבודה המקובלים, רט"ג הכחישה כל אחריות לאירוע. המחוזי: רט"ג נושאת באחריות ניכרת בהיקף של 30% לאירוע ונזקיו. רשות הטבע והגנים: "נשקול לערער על פסק הדין"

לאחר יותר מ-7 שנות התדיינות ניתן בשבוע שעבר (יום ד’, ה-31 ביולי), בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פסק דין בתביעת השיבוב שהגישה כלל ביטוח בעניין הזיהום הגדול בשמורת נחל צין שאירע בשנת 2011 והוגדר כאירוע הזיהום החמור בתולדות המדינה. בית המשפט קבע כי רשות הטבע והגנים (רט”ג) וחברת הביטוח הראל (שביטחה את הרט”ג) ישלמו לכלל ביטוח יותר מ-8 מיליון שקלים, בגין אשם תורם בשיעור של 30% לרט”ג.
במהלך שנת 2011 בוצעו עבודות לשיפוץ קו צינור נפט המשמש להזרמת דלק סילוני העובר בשמורת נחל צין. כלל ביטוח ביטחה את העבודות שנעשו על ידי קצא”א וחברת רולידר בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות.
מתוקף “חוק גנים לאומיים”, כל העבודות בשטחי השמורה בוצעו בתיאום ובפיקוח של הרט”ג, לרבות הטיפול בערכי טבע מוגנים המצויים בתוואי העבודות.
ב-29 ביוני נתקלו מבצעי העבודות בעץ אשל מוגן שגדל בתוואי העבודות. בעקבות ניסיונות להעתקת העץ, נפגע צינור הנפט וכמויות של דלק סילוני דלפו וגרמו לזיהום סביבתי נרחב בשמורת נחל צין. בעקבות האירוע הוציא המשרד להגנת הסביבה צו פינוי רעלים ונדרשה החלפת כל הקרקע המזוהמת. הנזקים בעקבות האירוע עמדו על יותר מ-20 מיליון שקל), אשר שולמו על ידי כלל ביטוח במסגרת הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות.
רט”ג, מתוקף סמכויותיה, שימשה גם כגוף חקירה של האירוע, אולם, כפי שנקבע בפסק הדין שלהלן, חקירתה “נוהלה במקרה זה תוך ניגוד עניינים מובנה”, וכך קבעה רט”ג כי אין לה כל אחריות לאירוע.
בפועל, לרט”ג היה תפקיד משמעותי בכשל שאירע, ולפיכך כלל הגישה נגדה ונגד הראל מבטחתה תביעת שיבוב בבית המשפט המחוזי להשתתפות בסכומי העתק ששילמה. כלל יוצגה בהליך על ידי עורכי הדין דרור זמיר והדס אדלר ממשרד לויתן שרון ושות’. רט”ג והראל יוצגו בהליך על ידי עורכי הדין אבי ואסף אלרום.
במסגרת ההליך העידו הפועלים מהשטח כי הפקח מטעם רט”ג הורה להם לנסות להעתיק את העץ שלא בהתאם לנהלים הרגילים, אמר להם ש”העץ יותר מבן אדם”, ואיים עליהם בבית סוהר וקנסות. בדיעבד התברר כי רט”ג מכשירה סוגים שונים של פקחים לצרכי תפקידים שונים – פקחי שמורה ופקחי תשתיות. אותו פקח ששלחה רט”ג באותו יום לפקח על העבודות כפקח מחליף (לאור יציאתו של פקח התשתיות המוסמך לחופשה), לא היה בעל ההכשרה המתאימה, ולא היה לו כל ניסיון במצבים מעין אלו. הוא לא התייעץ עם גורמים מוסמכים ונתן הנחיות שנוגדות את נהלי העבודה המקובלים עד כדי התערבות בוטה בעבודה השוטפת, ותוך התעלמות מהסכנות. רט”ג הכחישה כל אחריות לאירוע וטענה כי הפועלים פעלו על דעת עצמם.
בנוסף, הראל ורט”ג טענו כי כלל ביטוח מנועה מלהגיש תביעת שיבוב לאור סעיף ויתור באישור קיום הביטוחים שהוציאה. כלל טענה בתגובה כי ככל שקיימת מניעות, היא חלה רק ביחס לתגמולי ביטוח ששולמו מכוח פרק א’ בפוליסה (ביטוח הרכוש), כאשר במקרה זה כמעט כל תגמולי הביטוח שולמו מכוח פרק ב’ (חבות כלפי צדדים שלישיים).
השופטת בלהה טולקובסקי העדיפה את גרסת הפועלים על פני גרסת רט”ג, וקבעה כי עדויותיהם מתיישבות אחת עם רעותה ומשתלבות למסכת עובדתית סדורה וקוהרנטית, נתמכות בראיות וכן מתיישבות יותר עם ההיגיון. השופטת קיבלה את תביעתה של כלל ביטוח וקבעה כי רט”ג נושאת באחריות ניכרת בהיקף של 30% לקרות האירוע ונזקיו: “סמכות רט”ג לפקח על ערכי טבע מוגנים כוללת חובת זהירות שלא לגרום נזק כתוצאה מפיקוח רשלני החורג מסטנדרט הזהירות המצופה ממפקח סביר. מהקביעות העובדתיות בדבר נסיבות האירוע עולה ונובעת המסקנה שרט”ג הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליה, ולא נקטה באמצעי זהירות סבירים למניעת נזק שניתן וצריך היה לצפותו”.
גם לעניין טענת המניעות מכוח אישור קיום הביטוחים, קיבלה השופטת את עמדת כלל, וקבעה כי מניעות מהגשת תביעת שיבוב חלה רק ביחס לסכומים ששולמו מכוח פרק הרכוש בפוליסה, שכן ההוראה בדבר ויתור על זכות זו מופיעה באישור עריכת הביטוח תחת הכותרת “פרק א’ – אבדן או נזק לעבודות” בלבד. עוד קבעה השופטת, כי גם ההוראה המופיעה בסוף אישור קיום הביטוחים לפיה ביטוחי כלל הם ראשוניים, מהווה ויתור על טענות של כפל ביטוח בלבד, ואינה מייצרת מניעות לתבוע בתביעת שיבוב מכוח אחריות לנזק.
מאחר שכלל לא ראתה ברט”ג אחראית בלעדית לאירוע, אלא ייחסה לה אחריות תורמת בסדר גודל של 50% בלבד, התביעה הוגשה (מטעמי אגרה) על סכום של 10 מיליון שקל – כמחצית מהסכום ששילמה כלל בגין האירוע. הראל ורט”ג ניסו לטעון כי את הסכום אותו מנועה כלל מלתבוע (הסכום ששולם מכוח פרק הרכוש בפוליסה) יש להפחית מסכום זה. השופטת שללה פרשנות זו, וקיבלה את עמדתה של כלל. נקבע, כי הסעד המבוקש אינו אלא תקרה לסכום שניתן לקבל במסגרת פסק הדין, אולם אין הוא מגביל את התובע מלהוכיח את מלוא היקף נזקיו ולגבות אותם במלואם עד לגובה סכום התביעה.

מרשות הטבע והגנים נמסר: “הרשות  בוחנת לעומק את פסק הדין תשקול לערער עליו”.

Be the first to comment

Leave a Reply