קבלן משנה לעבודות צבע נפל מפיגום בתאונת עבודה – האם באחריות החברה לפצותו למרות אינו עובד שלה?

בפני בית המשפט הונחה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו בשנת 2013. בית המשפט הדגיש כי כאשר עובד נדרש לעבוד בגובה נמוך, וקיים הסיכון שבשל שיטת העבודה הוא ייפול וייפגע, יש לנקוט בשיטות עבודה שימנעו זאת

תאונת פיגומים, על מי האחריות?

בבית משפט השלום בקריות נדונה תביעתו של פלוני כנגד עוידאת אוסאמה ובאסם תכנון ובניה וכנגד הראל חברה לביטוח. שמות באי כוח הצדדים לא צויינו בפסק הדין אשר ניתן באפריל 2020, מפי כבוד השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים.

בפני בית המשפט הונחה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו בשנת 2013, עת עבד בשירות הנתבעת, תחת פיקוחה והשגחתה, כקבלן משנה לביצוע עבודות צבע באתר עבודה בקיבוץ דן.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע התבקש על ידי החברה לבצע עבודות באתר עבודה. לצורך ביצוע עבודתו, השתמש התובע בסולם אשר סופק לו על ידי החברה ובפיגום אשר נבנה על ידה באופן מאולתר. התובע עלה על הסולם ותוך כדי מעבר בין הפיגום לסולם, קרס הפיגום, הסולם החליק והתובע נפל מגובה של 1.8 מטרים. בעקבות התאונה, נחבל התובע קשות ונזקק לטיפול רפואי.

כמו כן, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע נקבעו נכויות זמניות שלאחריהן נקבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 42%.

התובע הגיש תביעתו כנגד החברה וכנגד הנתבעת 2, חברת הביטוח אשר ביטחה את החברה בפוליסת ביטוח המכסה את התאונה.

התובע טען כי התאונה התרחשה בשל רשלנותה הבלעדית ו/או הפרת חובה חקוקה על ידי החברה, שבין היתר, בנתה את הפיגום ברשלנות ו/או בחוסר מיומנות, לא הזהירה את התובע מפני הסכנות שהיו כרוכות בביצוע העבודה, לא דאגה לעובדים שיחזיקו את הסולם במהלך עבודת התובע, ואף לא פיקחה ולא דאגה למעברים בטוחים ולסילוק המכשולים.

מנגד, הכחישו הנתבעות את נסיבות התרחשות התאונה וכפרו באחריותן. הנתבעות טענו כי גם אם ייקבע כי התאונה התרחשה כי שתיאר התובע, יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 100% כיוון שנהג בחוסר סבירות וחוסר זהירות.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

תחילה, ציין בית המשפט כי למרות הפערים ואי הדיוקים בגרסת התובע, הוא עמד בנטל והוכיח את גרסתו להתרחשות התאונה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי יש לזקוף לחובת החברה את התנהלותה באי הבאת כל עד לתאונה, ובפרט עד שהיה רלוונטי והיה בשליטתה של החברה.

לאחר מכן, עמד בית המשפט על הגדרתו של “עובד” לפי סעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה אשר כוללת גם “עובד עצמאי”. עוד ציין בית המשפט, כי על פי הפסיקה, פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות על פיה, באות להגן לא רק על ‘עובדים’ אלא גם על כל מועסק במפעל, אפילו אם מדובר בקבלן עצמאי או עובד של קבלן עצמאי.

כמו כן, בית המשפט ציין כי הרציונל המונח ביסוד פקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה הוא לספק סביבת עבודה בטוחה, ולהגן על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה לצורך עבודתו בין שהוא עובד ובין שהוא קבלן עצמאי.

זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי כאשר עובד נדרש לעבוד בגובה נמוך, וקיים הסיכון שבשל שיטת העבודה הוא ייפול וייפגע, יש לנקוט בשיטות עבודה שימנעו זאת, לרבות באמצעות אספקת כלים מיוחדים שימנעו את הסכנה.

עוד הוסיף בית המשפט כי בזמן הרלוונטי לתאונה החברה היא אשר הייתה בעלת השליטה והמחזיקה במקום שבו אירעה התאונה, ובהתאם חלה עליה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בו.

בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי במקרה הנדון, לצד חובת הזהירות המושגית של החברה כלפי התובע, חלה גם חובת זהירות קונקרטית, כיוון שהיה על החברה לצפות כי פיגום מעץ אשר בנתה במהירות עלול לקרוס. כמו כן, העד מטעם החברה העיד כי הפיגומים באתר נבנו באמצעות גורמים מטעמה והיא לא הביאה את העד הרלוונטי שביצע את הבנייה כדי להפריך טענות אלו.

יתרה מכך, החברה לא הביאה ראיות כלשהן לכך שפעלה לפיקוח באתר העבודה, להבטחת ביטחונם של העובדים במקום, ולבדיקת הפיגומים וזאת בניגוד לתקנות 16, 21-22 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), ולקיים את הוראות החוק שהיא חייבת מכוח היותה “מבצע בניה”, כמשמעות הדבר בתקנה 1 לתקנות אלו, ואילו פעלה כך החברה, התובע לא היה נפגע.

לפי כל המובא לעיל, בית המשפט קבע כי החברה התרשלה כלפי התובע וחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 184,637 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

הכותב הוא מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע, הדר ושות’ עורכי דין ומגשרים

Be the first to comment

Leave a Reply