קוד פתוח מאפשר לעסקים לשכתב את חוק 80/20 ולשמר את יתרונם התחרותי

בארגונים יש שפע של פוטנציאל לא ממומש, במיוחד בארגוני אנטרפרייז גדולים בהם נוטים להתעלם מרעיונות חדשניים, ומטכנולוגיה שנלקחת כמובנת מאליה. יאן וילדבור, אונגליסט קוד פתוח של רד האט ב- EMEA (אירופה, מזרח תיכון ואפריקה), דן באופן בו ארגונים גדולים יכולים לנצל את הפוטנציאל שלהם ולהפוך את התשתית הוותיקה שלהם (Legacy) למאגר של חדשנות.

חלק מהארגונים הגדולים נכנסים לאינרציה בגלל התלות הרבה שלהם בתהליכים מיושנים וטכנולוגיות Legacy שלא השקיעו בהן כראוי. הם מסתכנים בחוסר יכולת למנוע תחרות מצדם של עסקים אחרים, שהנם יותר אג’יליים (זריזים וגמישים). ככל שהארגון גדול יותר, כך יש סיכון רב יותר של אינרציה שמובילה באיטיות להידרדרות.

ארגונים בסדר גודל כזה נוטים לסבול מירידה מרווחיות בגלל חוסר איזון בין תשומות לתפוקות. תופעה זו מאופיינת על ידי חוק פארטו, או חוק ה- 80/20, האומר כי 80% מהעבודה בארגון נעשית על ידי 20% מכוח האדם, או ש- 20% מהלקוחות יוצרים 80% מההכנסות, וכו’.

תופעה זו גלשה גם לאסטרטגיה הדיגיטלית, ומשפיעה על מערך ה- IT של כל ארגון גדול. עסקים תקועים בתהליך בו 20% מתפקודיות קוד תוכנה הופכת חברה לייחודית. קוד זה מספק שולי רווח ויתרון תחרותי, אך משאיר את 80% הנותרים של התפקודיות לגמרי לא תחרותיים. כל המאמץ מרוכז ב- 20% של IT ומשאבים דיגיטליים, בעוד 80% מתייחסים לתוכנות וציוד ותיקים, שמצופה מהם ‘לשמור על האורות דולקים’. זה נכון לגבי חלק גדול של טכנולוגיה חיונית. כל דבר, ממערכות הפעלה עד לקונטיינרים, פתרונות, ספריות, אחסון וקוד רשת. 80% אלה כפופים לתיקונים ותחזוקה, אך לעתים נדירות נהנים מאסטרטגיות המחשוב האג’יליות, ומהשקעות ושדרוגים לדור הבא מהם נהנים 20% היוקרתיים.

הגורם הלא תחרותי

עסקים ממשיכים לשמור את ה- 80% מפחד של הדלפת סודות עסקיים, מה שהינו חסר טעם, במיוחד כאשר הם נוכחים בכך שאינם תחרותיים. ככל שעסקים מתקרבים לרמה תחרותית, כך עולה הסבירות שהם משתמשים בפתרונות זהים או דומים ב- 80% אלה (כמו ERP, CRM או BPM). כל הרעיון של “בעלות” על המערך המלא, הינו מיושן ויוצר חוסר איזון עצום. המונח בעלות מיושם כאן באופן רופף, בהתחשב בכך שמכל מקום ה- 80% עשויים ברובם מתוכנות של גורמים חיצוניים ומתוכנות קנייניות. אם עסקים יתעקשו להתמיד עם מודל זה, הם יחזרו שוב לרווחים הולכים וקטנים.

ניתן לשבור מעגל קסם זה לגמרי, על ידי אימוץ תרבות של פתיחות והכלה, ואז יתחילו ההכנסות להתייצב מול ההוצאות. בנוסף, על ידי פתיחת 80% של מערך ה- IT יוכלו עסקים להגיע לסטנדרטיזציה ואופטימיזציה של טכנולוגיות חיוניות.

גם הגבלת יוזמות טרנספורמציה משמעותיות ל- 20% מהפעילות או הארגון, היא טיפשית. הרבה יותר טוב לנהל אסטרטגיית IT שמקיפה הכול, ואז יתרחש שינוי אמיתי. המציאות היא שאפשר לבצע סטנדרטיזציה ולשתף חלק גדול יותר ממערך ה- IT הלא תחרותי של ארגונים עם מתחרים ישירים, ללא כל השלכות מכך. המשמעות היא שאפשר לבזבז פחות זמן ומשאבים על ‘שמירת אורות דולקים’, ולפנות יותר זמן להתמקדות ביוזמות IT שמביאות יתרון תחרותי. זה הערך האמיתי של קוד פתוח.

המגע האנושי

הדרך לחדשנות מתחילה מקיום מלאי מוקפד של נכסים דיגיטליים. זו הזדמנות לבחון תוכנות ויישומים ותיקים, כדי להעריך מחדש יכולות וליצור תבניות חדשות. עסקים יכולים להתחיל לבנות מחדש מערכות ותהליכים סטנדרטיים, על בסיס השתתפות מתוך הארגון ומחוצה לו. הפיכת ה- 80% לקניין רוחני (IP) קולקטיבי, כזה שעסקים יכולים להשתמש בו לשיתוף רעיונות ותהליכים מומלצים, מוסיפה ממד חדש לשמירה על פעולה תקינה רציפה של הארגון. פנימית הוא יהפוך למשאב משמעותי שמשתפר בקביעות בהתאמה לצרכי העסק, הודות להשתתפות של קהילות דיגיטליות, מפתחים מתוך הארגון, ואפילו עובדים אחרים.

לעתים קרובות מתעלמים בארגונים גדולים מההיבט האנושי. אנשים הם הלב של כל חברה. אלה האנרגיה והרעיונות שלהם שדוחפים את העסק קדימה. בדומה לאותם 80%, גם העובדים הינם מקור של פוטנציאל לא מנוצל. השניים קשורים במהותם, ואינם יכולים לפעול באמת בהצלחה אחד בלי האחר.

לבנות מהבסיס כלפי מעלה

במרבית הארגונים היום נראה כי צוותים ועובדים מתוסכלים מחוסר החדשנות במחלקה שלהם, או ברחבי הארגון שכבר חסם פתרונות אפשריים. לרוע המזל, עם דגש כה רב ששמים על הקצה העליון, מנהלים בדרגים בכירים ודרגי ביניים נוטים להקדיש פחות תשומת לב למה שקורה בבסיס. בעקבות כך מתעלמים מעצות טובות וממשוב חיוני.

זה ניתן לפתרון כמעט מידי על ידי אימוץ כלל ה- 80/20, והזמנה של עובדים לא טכניים להשתתף באופן פעיל בדיונים טכניים שנוגעים להם ולעסק הרחב. תרומתם הינה יקרת ערך. הם יכולים לסייע למפתחים ולמהנדסי IT למצוא פתרון טכני שיתאים לדרישה עסקית ספציפית. התרבות של פתיחות ושיתופיות עליה בנוי קוד פתוח, מתרחבת לכל דרגי הארגון. באופן גורף, כאשר לעובדים לא טכניים יש אמירה בתהליך הפיתוח, הם הופכים לתומכים נלהבים במוצר הסופי. עם תחושת בעלות הם מוכנים לאמץ רעיונות חדשים, ולחלוק אותם עם עמיתיהם.

היתרונות המסחריים של מודל 80/20 כוללים חסכונות משמעותיים בעלויות, והפחתת התלות בתוכנה קניינית ופתרונות של יצרנים ספציפיים. אך היתרונות התרבותיים הינם הרבה יותר מרחיקי לכת. התחושה החדשה של תנופה קדימה והאופטימיות שהיא יוצרת, עוזרות לעסקים לשמר את אנשיהם המבריקים ביותר ולמשוך כישרונות חדשים. טיפוח כישרונות ופיתוח פתרונות בתוך הארגון מאפשר לעסקים להפוך את חוק פארטו ולהשיג איזון.

משחק האחוזים

לבסוף, ה- 20% לא צריכים להיגרע מתהליך זה. עסקים יצטרכו תמיד להגן על פרויקטים סודיים ועל מידע רגיש של החברה, אבל הקצה העליון של מו”פ ייהנה מאוד מכך שתהיה בארגון תרבות יותר פתוחה ושיתופית. מדוע? מפני שהיא תוביל לזרם קבוע של תובנות ורעיונות המוזנים לתוך פיתוח תוכנה מכל רמה בארגון. במקום להשאיר קבלת החלטות לקליקה קטנה של מפתחים ומהנדסים, תהיה הסכמה אמיתית על המערכות והיישומים שהעסק צריך.

הסכמה זו תוכל לשמש כדי להחליט אם יישום שאינו תחרותי דרוש עבור מקרה שימוש מסוים, ולהציב אותו בקטגוריית ה- 80%. או אם משהו חדש וחדשני נדרש כדי לתת לעסק יתרון תחרותי, ואז למקום אותו בקטגוריית ה- 20%. כך או כך, עסקים כבר אינם צריכים לדבוק בחוקים קשיחים המכתיבים כיצד צריך לאזן בין מורשת (Legacy) וחדשנות. במקום זה הם יכולים להתמקד בחדשנות בכל רמות הארגון. חוק ה- 80/20 יכול להשתנות כדי לענות לדרישות משתנות, תוך הבטחת תשתית דיגיטלית מוכוונת מטרות ומאוזנת יותר.

מאת יאן וילדבור, אונגליסט קוד פתוח של רד האט ב- EMEA (אירופה, מזרח תיכון ואפריקה)

Be the first to comment

Leave a Reply