קיבלת תוספת בתלוש השכר – האם התוספת תיכלל בפיצויי הפיטורים / מאת עו”ד ג’ון גבע

בפסיקה של בתי הדין לעבודה התפתח מבחן ההתניה. מטרתו של המבחן היא לבדוק אם התשלום שניתן לעובד היה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום. בתוך כך, תשלום ששולם לעובד ושאינו מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, הוא חלק משכר היסוד או מהשכר הרגיל לעניין חישוב פיצויי פיטורים

עו"ד ג'ון גבע
מאת עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של יוסף אלמלם (“התובע”), שיוצג על ידי עו”ד יאיר דוד, נגד ב.י.ג.ל.ק למערכות בע”מ (“הנתבעת”), שיוצגה  על ידי עו”ד שרית חודרה. פסק הדין ניתן ביולי 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופט הבכיר, ד”ר יצחק לובוצקי.

התובע הועסק בשורות הנתבעת בתפקיד של סמנכ”ל טכני כ-14 שנים עד לפיטוריו בשלהי 2012. התובע טען, כי במסגרת פיצויי הפיטורים ששולמו לו, הושמט רכיב הבונוס. כמו כן, התובע עתר לבית הדין שיורה לנתבעת לפצות אותו בגין היעדר שימוע, דמי הבראה, פדיון חופשה ועוד. נציין, כי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובע כללו רכיב שכותרתו בונוס על סך של כ-2,500 שקל. הנתבעת מנגד טענה, בין השאר, כי אין לכלול את רכיב הבונוס במסגרת פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע.

האם בונוס המשולם לעובד במסגרת תלוש השכר נכלל ונלקח בחשבון במסגרת פיצויי פיטורים?

בית הדין ציין תחילה, כי “שכר העבודה הקובע” בנוגע לחישוב פיצויי הפיטורים אינו דווקא השכר הכולל שמקבל העובד תמורת עבודתו. הרכיבים שיילקחו בחשבון לעניין שכר העבודה נקבעו בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) (“התקנות”). תקנה 1(א) לתקנות מונה את הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה והם: שכר יסוד; תוספת ותק; תוספת יוקר המחיה; תוספת משפחה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בעבר, כי אין להביא בחשבון מרכיב של שכר עבודה שלא נקבע בתקנות. בספרות המשפטית נשמעה ביקורת על קביעה זו, לפיה לא כל תוספת לשכר משמשת מרכיב לעניין חישוב פיצויי הפיטורים. הביקורת נשמעה מאחר שחישוב כזה יצר מעין שתי מערכות שכר. מערכת שכר לעניין חישוב פיצויי פיטורים ומנגד מערכת שכר ששולמה בפועל בגין העבודה. לפיכך, הנטייה של בתי הדין לעבודה היא לאשר כל הסכמה שהושגה בין העובד למעסיק, אשר מביאה בחשבון את כל רכיבי השכר, לרבות תוספות שאינן מוזכרות בתקנות.

ככל שתלוש השכר כולל רכיב המהווה “תוספת” לשכר העובד, על המעסיק מוטל הנטל לשכנע שרכיב זה אינו בא בחישוב פיצויי הפיטורים. עם זאת, כאשר אותו רכיב מכונה בתלוש השכר “תוספת” על העובד לשכנע את בית הדין, כי מדובר ברכיב, שהוא חלק משכר היסוד ועל כן יש לקחת אותו בחישוב פיצויי הפיטורים.

ההבחנה מתי רכיב בתלוש השכר ייחשב כחלק משכר היסוד ומתי לא היא הבחנה לא קלה בכלל. בשל כך התפתח בפסיקה של בתי הדין לעבודה מבחן ההתניה. מטרתו של מבחן זה היא לבדוק אם התשלום שניתן לעובד היה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום. בתוך כך, תשלום ששולם לעובד ואשר אינו מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, הוא חלק משכר היסוד או מהשכר הרגיל לעניין חישוב פיצויי פיטורים. עם זאת, תשלום שקיומו מותנה בתנאי או במצב, אינו חלק מהשכר הרגיל או משכר היסוד לעניין חישוב הפיצויים.

מבחן זה בודק למעשה את המהות של התשלום כך שהשם שנקבע לרכיב בתלוש השכר אינו קובע ומכריע את מעמדו לעניין חישוב פיצויי הפיטורים. אולם, קיימת חזקה, לפיה תוספת לשכר נועדה למטרה הנושאת את שמה, אך מדובר בחזקה שניתנת לסתירה. במקרה אחר שהגיע לבית הדין לעבודה נקבע, כי החזר הוצאות אמיתי ולא פיקטיבי לא ייחשב כשכר ולא ייכלל בחישוב פיצויי הפיטורים. כמו כן, בדיקת הרכיב תסתמך בראש ובראשונה על מערכת העובדות.

במקרה דנן, התוספת שולמה לתובע בקביעות וללא מאפיינים ברורים וזאת מבלי שהייתה משמעות כלשהי לדרך שבה הסכום נרשם בתלושי השכר. התברר, כי בתחילת עבודתו נרשם הרכיב כ”שעות נוספות” ובשלב מסוים בהמשך שונה שם הרכיב ל”בונוס”. לאור זאת קבע בית הדין האזורי לעבודה, כי מדובר בתוספת שיש לראות אותה כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

בית הדין ערך דיון בנוגע ליתר רכיבי התביעה כגון היעדר שימוע, ולבסוף נפסק, כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של כ-85 אלף שקל.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply