רשלנות תורמת של מעסיקה בהעברת כספי עובדים לקרן פנסיה

סוכן הביטוח נפטר והכספים לא הגיעו ליעדם: הסוגיה העיקרית בתיק היא בשאלה על מי האחריות להשלים את החוסר שנוצר

תמונת אילוסטרציה

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדונה תביעתם של עמותת סמינר בית יעקב עלי באר אשר יוצגו על ידי עו”ד עמוס נווה או יואל יעקב כנגד מגדל חברה לביטוח וכנגד מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל אשר יוצגו על ידי עו”ד אבנר בן חיון או עו”ד שרית בלומברג. פסק הדין ניתן בספטמבר 2019, מפי כבוד השופט עמיצור איתם, נציגת ציבור העובדים הגברת פנינה סופר ונציג ציבור המעסיקים דוד כהן.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

התובעת הפעילה בית ספר תיכון וסמינר להוראה שם העסיקה מספר עובדים. במסגרת חובותיה כמעסיקה, נהגה לשלם את הכספים שנועדו להפרשות לפנסיה וביטוחים לעובדים המבוטחים או עמיתים בנתבעות, באמצעות המחאות לסוכן ביטוח. עם זאת, הסוכן האמור נפטר וסכומים נכבדים מתוך הכספים שהעבירה לו התובעת, לא הגיעו ליעדם אצל הנתבעת.

הסוגיה העיקרית בתיק היא בשאלה על מי האחריות להשלים את החוסר שנוצר.

ראוי לציין, כי מדובר היה בתביעת “מגן” במסגרתה הקדימה התובעת תרופה, לפני שמגדל הגישה נגדה תביעה בגין החוב שנותר. הסעד שביקשה התובעת הוא להורות למגדל לזכות את חשבונות עובדי התובעת בגובה הכספים ששולמו על ידה למגדל או לסוכן.

בית הדין האזורי לעבודה שמע את טעות הצדדים וקבע כי יש לקבל את התביעה ברובה. תחילה, ציין כי מגדל נשאה באחריות שילוחית סטטוטורית לכספים שהועברו לסוכן. כמו כן, לפי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, בעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, אלא אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלם לאותו סוכן.

עוד ציין בית הדין כי מטרתו של סעיף 34 לחוק, היא להסיר את החשש בו מבוטח יישאר ללא כיסוי ביטוחי במקרים בהם דמי הביטוח שהעביר לסוכן לא הועברו על ידו למבטח, או במקרים בהם הסוכן “איבד” או השתמש בכספים אלו.

יתירה מכך, בית המשפט הדגיש כי כאשר בוחנים האם שלוח חרג מהרשאתו בכל הנוגע ליחסי סוכן ומבטח גם ללא תחולת סימן ו’ לחוק, יש לפרש בהרחבה את גבולות ההרשאה המוענקים לסוכן הביטוח על ידי המבטח, ולתת פרשנות מצמצמת לחריגה מההרשאה, לצורך הגנה על המבוטח. במקרה הנדון, נראה כי ההרשאה שניתנה לסוכן רחבה מאוד ואף הנתבעות לא פיקחו על פעולותיו.

בית הדין הוסיף כי גם אם לא תוכר אחריות מכוח שליחות סטטוטורית, על פי עקרונות שנקבעו בפסיקה, הנתבעות נושאות באחריות למעשיו ולמחדליו של הסוכן מכוח אחריות ישירה או שילוחית. הנתבעות בפעולותיהן נושאות אחריות מכוח סעיף 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), אשר קובע חובת נאמנות וחובת זהירות ונקיטת אמצעים סבירים לשמירה על נכסי קופות הגמל ועל הזכויות הנובעות מאותם נכסים.

נוסף על כך, בית הדין ציין כי הנתבעות נושאות גם באחריות מכוח הוראות הממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון, שכן הן לא פיקחו מספיק על פעולות הסוכן.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין קבע כי מגדל הפרה את חובת הזהירות ולכן יש לחייב אותה בחוב מושא התביעה.

עם זאת, בית הדין הוסיף כי גם לתובעת כמעסיקה חובות זהירות ונאמנות לעובדיה. שכן, סעיף 19א לחוק הגנת השכר מטיל את החובה על המעסיק להעביר את כספי הגמל לקופה. למעסיק חובת נאמנות וזהירות כלפי העובדים בנוגע לפנסיה שלהם. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לראות את המעסיק עצמו בתור שלוח של העובד בכל הנוגע להעברת הכספים. למרות זאת, ההלכה הקיימת נוטה לצמצם את תחומי האחריות של המעסיק ואת מעורבותו בהסדר הפנסיוני של העובד. וכל מעורבותו אמורה להתבטא בהעברת הכספים לקופה לפי בחירת העובד.

סוף דבר, בית הדין חילק את האחריות על הנזק שנגרם לעובדים באופן בו הנתבעות יישאו ב-70% מהנזק, ואילו על התובעת מכוח החובות המוטלים עליה או לחילופין, מכוח דוקטרינת האשם התורם, יוטל 30% מהנזק. כמו כן, בית הדין חייב כל צד לשאת בהוצאותיו.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

Be the first to comment

Leave a Reply