שב”ס הפר את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

מאת עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נדונה תביעתו של ליאור לוי, אשר יוצג על ידי עו”ד משה פסחוב, כנגד שירות בתי הסוהר (מדינת ישראל), אשר יוצג על ידי עו”ד שיפא חמיאסי. פסק הדין ניתן ביוני 2020, מפי כבוד השופטת איילת שומרוני-ברנשטיין, נציגת ציבור העובדים מלכה טל ונציגת ציבור המעסיקים נירה גרין.  

בפני בית הדין הונחה תביעה לתשלום פיצוי כספי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כאשר לגרסת התובע הסיבה לאי קבלתו לעבודה הייתה מטעמים של אפליה עקב גילו.

התובע, יליד שנת 1973, שימש בתפקיד עובד סוציאלי החל משנת 2006 ועל פי קורות חייו, עבד בתחום מאז, לרבות עבודה עם דיירי רחוב ואסירים משוחררים.

הנתבע פרסם מכרז לעובדים סוציאליים בשנת 2016, בו צוין, כי תואר ראשון בעבודה סוציאלית חובה, תואר שני וידיעת שפות נוספות יתרון. כמו כן, במכרז לא צוין דבר לגבי הצורך בניסיון. התובע הגיש מועמדות למכרז ושלח קורות חיים. בדצמבר 2016, התקיים ראיון בשב”ס אצל רוית יצחק-מליחי.

התובע טען, כי בעת הריאיון הוא נשאל על ידי נציגת שב”ס באופן ישיר לגבי גילו, ולאחר שהשיב לשאלה זו נאמר לו על ידה במפורש כי גילו מהווה בעיה.

מנגד, נציגת שב”ס טענה, כי לא שאלה את התובע על גילו בריאיון, אלא הוא התבקש לשתף בפרטים כלליים ובאופן יזום ציין את גילו. עוד טענה נציגת שב”ס, כי בעת הריאיון היא לא התעכבה על עניין גילו של התובע וממילא עניין זה לא היווה קריטריון לצורך בחינת התאמה לתפקיד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית הדין כי דין התביעה להתקבל.

תחילה, עמד בית הדין על סעיף 2(א) לחוק, אשר קובע, כי מעסיק לא יפלה בין עובדיו או בין דורשי עבודה, בין היתר, מחמת גילם.

עוד הוסיף בית הדין, כי על פי החוק והפסיקה, כאשר מעסיק דורש ממועמד לעבודה מידע בנושא שאסור להפלות בגינו, מתקיים היפוך של הנטל, ועל המעסיק מוטל נטל השכנוע, כי הוא לא הפלה את העובד, ואין זה משנה אם המידע התבקש במישרין או בעקיפין.

זאת ועוד, בית הדין, קבע כי הוכח במקרה הנדון ששב”ס הוא שביקש מידע לעניין גילו של התובע, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, כך שעל השב”ס הוטל הנטל לשכנע, כי התובע לא הופלה מטעמי גיל.

בית הדין הדגיש, כי היה ניכר שהתובע מאמין בלב שלם בתביעתו ומשוכנע שהסיבה שלא התקבל לעבודה הייתה עקב גילו. כמו כן, התובע האמין שהוא באמת זוכר, כי נאמר לו שגילו יהווה בעיה בתפקיד.

בנוסף ציין בית הדין, כי עדותה של נציגת שב”ס, לפיה היא לא שאלה את התובע לגילו ולא אמרה לו שגילו יהווה בעיה הייתה אמינה. עם זאת, נציגת שב”ס ייחסה חשיבות כלשהי לגילו של התובע, שכן היא כללה מידע בעניין זה במסגרת מייל שהעבירה לקצינה מחוזית בשב”ס, בהתייחס להתלבטותה האם לקבל את התובע לעבודה או לא. מכל מקום, בית הדין הדגיש, כי לא נמצא שיש מדיניות פנימית מוצהרת של שב”ס להעדיף עובדים סוציאליים צעירים יותר.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין קבע, כי אין ראיה או עדות של צד אחד, אשר עדיפה על ראיה או עדות של צד שני, ולכן יש לפסוק בהתאם לנטלים החלים במסגרת ההליך. במקרה הנדון, הנטל לשכנע, כי לא הייתה הפליה של התובע הוטל על שב”ס. עם זאת, שב”ס לא הרים את הנטל, ולכן בית הדין קיבל את תביעת התובע.

אף על פי כן, בית הדין ציין כי לא הוכח בצורה חד משמעית שהתובע הופלה על רקע גילו, ובנוסף לכך, מדובר בגיל צעיר יחסית (43) שלא מאופיין בהפליה מטעמי גיל, כמו כן מקצועו של התובע – עובד סוציאלי, הינו מקצוע שהגיל אמור להיות בו יתרון ולא חסרון. לפיכך, בית הדין פסק לתובע  פיצוי נמוך באופן יחסי בסך של 20 אלף שקל בלבד.

** עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

________________

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’וןגבע – הדר עורכידין ומגשרים

Be the first to comment

Leave a Reply