תאונת דרכים לאחר עצירה לצורך תפילה בדרך חזרה מהעבודה – עשויה להיחשב כתאונת עבודה?

בית הדין קיבל את התביעה וקבע, כי במקרה הנדון מדובר בסטייה מן הדרך המקובלת למטרת תפילה, אשר ערכה כחצי שעה. זמן זה ביחס לעומסים בכבישים, אינו הפסקה של ממש או הפסקה משמעותית או בלתי מתקבלת על הדעת

תפילה

מאת עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדונה תביעתו של שמעון שלו, אשר יוצג על ידי עו”ד נאוה אילון, כנגד המוסד לביטוח לאומי, אשר יוצג על ידי עו”ד ענבל לש. פסק הדין ניתן במאי 2019, מפי כבוד השופטת שרה שדיאור, נציג ציבור מעסיקים אליעזר יצחק דשן ונציג ציבור עובדים מר יוחנן בכלר.

התובע עבד בבסיס שדות האלה והתגורר בפסגת זאב. בשנת 2016 יצא התובע מעבודתו בסמוך לשעה 16:30 ונסע עם רכבו הפרטי להתפלל בשדות מיכה, ישוב הסמוך לעבודתו. משם תכנן התובע לנסוע לביתו. שעת התפילה הייתה בסמוך למועד סיום עבודתו. התובע סיים את התפילה והחל בנסיעתו לביתו, אלא שאז נפגע בתאונת דרכים. בעקבות המקרה, הונחה בפני בית הדין תביעת התובע להכרה בתאונת הדרכים כתאונת עבודה.

המחלוקת נסובה אודות התקיימות סעיף 81(ב) לחוק הביטוח הלאומי, נוכח טענת הנתבע לפיה הייתה סטייה והפסקה מהותית בדרך השוללים הכרה בתאונה, וזאת בשל עצירתו של התובע לתפילה בדרכו חזרה הביתה.

תחילה, עמד בית הדין על פסיקה, אשר קובעת ביחס לפירוש סעיפים 81-80 לחוק, כי יש לבדוק תחילה האם מדובר בנסיעה אחת מהעבודה לבית התובע שחלה בה סטייה או הפסקה או שמדובר בשתי נסיעות שונות. ככל שהמסקנה היא, כי העובד היה בדרך מהעבודה לביתו, חרף ההפסקה או הסטייה, יש לבחון האם מדובר בסטייה של ממש, מהי מטרתה, היותה נלווית לדרך, משכה ומרחקה.

עוד הוסיף בית הדין, כי סעיף 79 לחוק מגדיר מהי “תאונת עבודה”, ובמקרה של עובד שכיר בדרך לעבודתו קובע סעיף 80 את המקרים בהם יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה: “אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן, אף אם אינו מעונו, מן העבודה ומעונו… ועקב נסיעתו א הליכתו זו”.

יתרה מכך, ניתן לראות את סעיף 81 לחוק, אשר קובע, כי תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה אין רואים אותה כתאונת עבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת והיא לא למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי המעסיק. עם זאת, נקבע כי לא יראו כהפסקה או סטייה של ממש ככל שהעובד עשה זאת כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה בו הוא נוהג להתפלל. כמו כן, הדגיש בית הדין את העובדה שניתן להבדיל בין סטייה מהדרך המקובלת להפסקה, שכן סטייה ניתנת לריפוי עם החזרה לתוואי הדרך הרגיל.

בית הדין קיבל את התביעה וקבע, כי במקרה הנדון מדובר בסטייה מן הדרך המקובלת למטרת תפילה, אשר ערכה כחצי שעה. זמן זה ביחס לעומסים בכבישים, אינו הפסקה של ממש או הפסקה משמעותית או בלתי מתקבלת על הדעת. אלא, מדובר בהפסקה קצרה ומקובלת, שאינה לאורך זמן משמעותי. העובדה שהתובע נסע להתפלל יכולה להיחשב כדרך המקובלת בהתאם לסעיף 81(ב) לחוק, הרואה סטייה לצורך תפילה כדרך מקובלת.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין פסק, כי אין לראות את נסיעת התובע לתפילה ואת לוח הזמנים כיוצרים סטייה של ממש או הפסקה מהותית בדרך השוללים הכרה בתאונת הדרכים שאירעה לתובע כתאונת עבודה. כאמור נקבע, כי מדובר בסטייה בדרך מקובלת, לצורך מקובל ולגיטימי. כמו כן, ניתן אמון מלא בדברי התובע, כי נסע לתפילה, התפלל ויצא מיד לביתו, כאשר תאונת הדרכים התרחשה בדרכו חזרה מהתפילה לביתו.

** עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply