תביעה לתשלומי פיצויים בגין פיטורים בעת היריון נדחתה כליל

בנוגע לשאלה, האם הפיטורים היו כדין, בית הדין קבע שלא נערך לה שימוע כהלכתו בנסיבות המקרה. עם זאת, קבע כי אין הצדקה לפסיקת פיצוי כלשהו בגין היעדר שימוע זאת מאחר שהתובעת, שהייתה כפופה למנהל הנתבעת, קיללה וגידפה אותו.

צילום אילוסטרציה
צילום אילוסטרציה

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת נדונה תביעתה של אישה שיוצגה על ידי עורך דין הדר פלד טל כנגד יובלי עדן בניה והשקעות בע”מ שיוצגה על ידי עורך דין יטיב ישי. פסק הדין ניתן ב-26 ליוני 2018, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופט מוסטפא קסאם, נציג ציבור עובדים עאטף טאטור ונציג ציבור מעסיקים  אליאס ג’טאס.

התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויים בגין אפליה, עוגמת נפש, הפסד ימי לידה, הפסד פנסיה, הפסד פיצויי פיטורים, הפסדי שכר, דמי הבראה ותמורת הודעה מוקדמת. התובעת החלה את עבודתה בשירות הנתבעת בתפקיד משרדי-פקידותי. לאחר כשבוע מתחילת עבודתה, חלתה התובעת ונעדרה מעבודתה כשבועיים. ביום ה-2 בדצמבר 2016 התנהלה שיחה טלפונית בין התובעת לבין מנהל הנתבעת אשר בעקבותיה יחסי העבודה בין הצדדים הגיעו לסיומם.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

התובעת טענה כי מנהל הנתבעת פיטר אותה בשיחת טלפון, ללא שימוע, בזמן שהייתה בתקופת מחלה וכן מפאת הריונה. על פי התובעת, ביום הפיטורין לאחר שנעדרה מעבודתה מספר ימים, יצר עימה קשר מנהל הנתבעת בשעות הבוקר והודיע לה כי אינו יכול להמשיך ולהחזיק אותה, שכן המצב במשרד הוא בלתי נסבל בהיעדרה ולכן הוא מודיע לה על סיום העסקתה.

על פי הנתבעת, כלל לא הייתה מודעת לכך שהתובעת הייתה בהריון במועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. הנתבעת הוסיפה כי התובעת התקבלה לתקופת ניסיון בת שבועיים וכי הובהר לה מראש שהעבודה בשירותה חייבת להיעשות ביעילות ובמהירות ושאין כל אפשרות להותיר משרה לא מאוישת במשך מספר ימים. הנתבעת הוסיפה כי התובעת התקשתה מאוד בלימוד האופי המיוחד של העבודה במשרד ובהמשך היא נעדרה מהעבודה. על פי הנתבעת, התובעת התבקשה להגיע לשיחה על המשך הקשר בין הצדדים והשיבה כי תגיע כשתחלים. בהמשך אמרה למנהל הנתבעת, לראשונה, שהיא בהיריון ושלא ניתן לפטרה והוסיפה את המשפט “שאלוהים ישלם” וקללות שונות. משכך נהגה, סיימה הנתבעת את תקופת הניסיון שלה בעצמה שכן אין לצפות שמעסיק יקבל לעבודה עובדת שבתקופת ניסיון אינה דוברת אמת, מגדפת, מסרבת להגיע לשיחה ואף לא מגלה כישורים מתאימים כנדרש.

 

בנוגע לשאלה, האם התובעת פוטרה מעבודתה, קבע בית הדין, לאחר סקירה ארוכה של תולדות ההתכתבויות השונות בין הצדדים ומהעדויות והחומרים השונים בתי כי מנהל הנתבעת התקשר לתובע על מנת לזמנה לשיחת בירור, ואף ביקש ממנה להגיע למשרד ביום ראשון. מנהל העבודה שיתף את התובעת בכוונתו להעסיק מישהי אחרת, ובכך למעשה פיטר אותה מבלי לומר זאת במפורש. יחד עם זאת, קובע בית הדין, כי בשלב זה של השיחה לא נסגרה בפני התובעת האופציה של להגיע לעבודה ביום ראשון לו רק רצתה בכך. עם זאת, בהמשך השיחה אמרה למנהל הנתבעת “שאלוהים ישלם לך” כך שלמעשה היא זו שסגרה את השער בפני האפשרות לחזרה לעבודה. בית הדין כתב כי: “לא יהא זה מיותר לחזור ולהדגיש כי אומנם קבענו שהתובעת פוטרה מעבודתה, אולם שוכנענו שהתובעת היא זו שסתמה את הגולל על המשך העסקתה וזאת מרגע שקיללה את דוד [מנהל העבודה], בנסיבות אותן תיארנו.”

בנוגע לשאלה, האם הפיטורים היו כדין, בית הדין קבע שלא נערך לה שימוע כהלכתו בנסיבות המקרה. עם זאת, קבע כי אין הצדקה לפסיקת פיצוי כלשהו בגין היעדר שימוע זאת מאחר שהתובעת, שהייתה כפופה למנהל הנתבעת, קיללה וגידפה אותו. בית הדין אף הוסיף לקביעה בדבר היעדר הפיצוי את תקופת העבודה הקצרה מאוד של התובעת אצל הנתבעת.

בנוגע לשאלה, האם התובעת פוטרה בשל הריונה, בית הדין קבע כי התשובה לכך היא בשלילה. מכתב התביעה ומהדיון בבית הדין עלה כי התובעת לא סיפרה למנהל הנתבעת על הריונה טרם פיטוריה. עם זאת, התובעת טענה שהמנהל ידע שהיא בהיריון וזאת הסיבה לפיטוריה. התובעת הסיקה שהמנהל שמע על דבר הריונה מעובדת אחרת שעבדה בשירות הנתבעת. ביהמ”ש קבע כי בנסיבות אלה, מתבקש היה שהתובעת תזמין את אותה עובדת לעדות כדי לשפוך אור בשאלה שבמחלוקת. התובעת הסבירה שהעובדת סירבה להעיד משום שהיא מפחדת ממנהל הנתבעת ואף התבססה על התכתבות ביניהן שבה כתבה העובדת כי היא לא מעוניינת להיות מעורבת ואף איחלה לה בהצלחה ושנה טובה. בית הדין קבע שמהמסרון לא ניתן להסיק שהתובעת פחדה ממנהל הנתבעת, שאיים עליה או דברים כיוצא באלה ואי לכך אין לקבל את טענות התובעת בעניין זה. בהמשך, בית הדין ציין כי אי זימון העובדת לעדות דרך בית הדין פועלת לחובתה של התובעת וקבע כי מנהל הנתבעת לא ידע על דבר הריונה של התובעת טרם פיטוריה.

בהמשך פסק הדין, בית הדין קבע כי התובעת אינה זכאית לפיצוי מחמת אפליה ולפיצוי בגין נזק ממוני ולא לפיצוי בשל פיטוריה בתקופת מחלה. בנוגע לפיטורים בתקופת מחלה, קבע בית הדין כי “…התובעת טענה לכל אורך ההליך כי הסיבה לפיטוריה הייתה עקב היותה בהיריון ולא של מחלתה. בנוסף, נדגיש כי כבר קבענו לעיל כי הסיבה לפיטוריה נעוצה בעומס העבודה בנתבעת וכפועל יוצא מהצטברות העבודה במשרד הנתבעת. הא ותו לא”.

 

התביעה נדחתה. נקבע כי התובעת תשלם לנתבעת בגין שכר טרחת עורך דין.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply