תביעת השיבוב של המבטחת נדחתה מאחר שהמבוטח לא היה עד לתאונה ולא זומנו עדים חשובים

בית המשפט גם מצא, כי גרסתו של התובע-המבוטח הותירה רושם שאינו עקבי ואינו מהימן, לנוכח התפתחות גרסה ושינויים שנערכו בה

בבית משפט השלום בחיפה, התבררה תביעתם של איי.די.איי חברה לביטוח בע”מ (ביטוח ישיר) ושל באסל באדרנה, נגד צראצרה סאלם, שניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה וכנגד ס.מ קלין פרופשיונל בע”מ. פסק הדין ניתן ב-4 בפברואר 2019, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופטת תמי לוי יטח. שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.

התובעת ביטחה את רכבו של באדרנה, ובמסגרת האירוע שיתואר להלן, שילמה לו כספים בגין נזקיו. לאחר מכן הגישה התובעת תביעת שיבוב כנגד הנתבעים. באדרנה הצטרף לתביעה ועתר לקבלת פיצוי בגין הפסדי השתתפות עצמית, וירידת ערך של רכבו שלא שולמו לו על ידי התובעת. הנתבעת היא חברה לעיצוב ושיווק מוצרי ניקיון ומי שהייתה בעלת המשאית, שנטען כי היא זו שפגעה ברכבו של באדרנה.

לטענת התובעים, ב-18 בספטמבר 2015, עת עמד רכבו של באדרנה בחניה סמוך למרפאה בכפר מג’ר, הגיחה משאית הנתבעים ופגעה ברכב התובעת בחלקו הימני. יומיים לאחר מכן דיווח באדרנה לתובעת על שאירע.

הנתבעת טענה, כי התובעת לא הוכיחה את עצם קרות התאונה. הנתבעת לא ידעה על התאונה “בזמן אמת”, לא קיבלה דיווח על התאונה מסאלם או מטעם מי מהתובעים, והיא שמעה על התאונה לראשונה רק עם קבלת כתב התביעה. הנתבעת אף הכחישה את נזקי התובעים.

בית המשפט מצא לנכון לדחות את התביעה מן הנימוקים הבאים:

ראשית, מטעם התובעים נשמעה עדותו של באדרנה בלבד. הוא לא היה עד ראייה לקרות התאונה, ולא היה נוכח בעת התרחשותה. כל גרסתו בנוגע לנסיבות התאונה בין הרכבים היא בגדר עדות שמועה בלבד, המתבססת על גרסת עדי ראיה אחרים.

שנית, באדרנה העיד באופן מפורש, כי להבדיל ממנו היו עדי ראייה ישירים לקרות התאונה. מדובר בעדים המוכרים לבאדרנה באופן אישי והעובדים עמו במרפאה. חרף זאת, התובעים לא ראו לנכון להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם העדים הללו, ולא טרחו להזמין אותם להעיד בפני בית המשפט.

שלישית, בית המשפט מצא, כי גרסתו של באדרנה הותירה רושם לא עקבי ולא מהימן וזאת לנוכח התפתחות גרסה ושינויים שנערכו בה מעת מתן דיווח על התאונה לתובעת, טרם הגשת התביעה ועד לעדותו בבית המשפט. בית המשפט הוסיף, בין היתר, כי בטופס ההודעה לתובעת, באדרנה ציין שרכבו היה בחנייה ונהג משאית שנסע לאחור פגע ברכבו. בטופס הודעה זה, לא ראה לנכון באדרנה לציין, כי הוא כלל לא נכח בעת אירוע התאונה וכי ישנם עדי ראייה ישירים שראו את התאונה הנטענת על ידו. גם בכתבי התביעה שהוגשו (כתב התביעה תוקן כמה פעמים ובכל פעם נתבעה נתבעת אחרת), לא צוינה העובדה “האקוטית” לפיה באדרנה כלל לא נכח ברכב בעת האירוע ולא ראה את קרות התאונה.

רביעית, התובעים הגישו כתב תביעה נגד סאלם שהוא הנהג המעורב לכאורה בתאונה. סאלם לא התגונן מפני התביעה, ומשכך ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה. סאלם לא היה עובד של הנתבעת במועד הרלוונטי להגשת התביעה, קל וחומר במועד דיון ההוכחות. למרות זאת, התובעים לא ביקשו לזמן את סאלם לעדות מטעמם.

חמישית, נקבע שאי העדת העדים הישירים, אשר ראו לכאורה את התאונה, ואי העדת סאלם, נהג המשאית, נזקפת לחובתם של התובעים. בית המשפט הדגיש, כי הימנעות התובעים מלהעיד את העדים הללו מובילה למסקנה, כי אילו הייתה נשמעת עדותם של העדים בבית המשפט, היא הייתה משמשת כנגדם.

שישית, בית המשפט ציין שהתובעים ניסו “להפוך את היוצרות” ולהעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת, בעוד שהנטל להבאת הראיות ולהוכחת כל רכיבי תביעתם מוטל עליהם. על פי בית המשפט, יש להבחין במקרה דנן מיהו מגיש התביעה ומיהו המתגונן מפניה, ועל מי מבין הצדדים מוטל הנטל להוכחת התביעה. על פי בית המשפט, התובעים הם אלו אשר יכלו בנקל לנסות ולהפריך את הכחשת הנתבעת, ולברר במרפאת מג’ר, בה עובד באדרנה, אם הנתבעת מספקת חומרי ניקוי למרפאה, וככל שכן, להמציא אישור על כך, או לספק תעודות משלוח רלבנטיות מיום התאונה, או הסכם התקשרות לאספקת סחורה וכיוצא בזאת (הנתבעת טענה, בין היתר, כי אין לה לקוחות בכלל בכפר מג’ר, ובפרט במרפאת קופת חולים כללית בכפר). יתרה מזאת, התובעים הם אלו שיכלו בנקל לזמן את סאלם שאינו עובד של הנתבעת ואינו בשליטתה, ובפרט שידעו לאתר את כתובתו לשם המצאת כתב התביעה לידיו.

בית המשפט סיכם, כי בהיעדר ראיות ממשיות הקושרות את המשאית הספציפית של הנתבעת לתאונה נשוא התביעה, אין מנוס לקבוע כי התובעים לא הרימו את נטל השכנוע המוטל על כתפיהם.

שביעית, בית המשפט דן בסעיף 13 לפקודת הנזיקין, לפיו המעביד יהיה אחראי בגין כל נזק שנעשה על ידי מי שהועסק על ידו במהלך עבודתו הרגיל, אך פטור מקום בו בוצע הנזק למען מטרותיו של העובד בלבד. על פי בית המשפט, משלא הוכח במקרה דנן עצם קרות אירוע התאונה, קל וחומר שלא ניתן לקבוע, כי מדובר בתאונה שנגרמה במסגרת עבודתו של סאלם אצל הנתבעת ובשליחותה.

התביעה נדחתה. התובעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

Be the first to comment

Leave a Reply