יחסי עובד מעביד או תביעה טורדנית?

אורי אסרף עבד במועדון ספורט עירוני אשדוד בשנים 2015 ל-2018, בתור מנהל מערך השיווק והפרסום של המועדון, האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד?

שחקני כדורגל חובבניים: שחקן הכדורגל לא הציג כל מסמך העסקה מחייב

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נדונה תביעתו של אורי אסרף אשר יוצג על ידי עו”ד ליאור בונר ואח’ כנגד מועדון ספורט עירוני אשדוד אשר יוצגה על ידי עו”ד אהובה ריבוש. פסק הדין ניתן בפברואר 2020, מפי סגן הנשיא, השופט צבי פרנקל ונציגת ציבור המעסיקים, דינה כהן.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת בסך של 546,834 שקל בטענה כי הוא זכאי לקבל סכום זה, בגין תקופת ההתקשרות מחודש אוגוסט 2015 ועד ינואר 2018.

התובע טען כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המועדון לאורך התקופה האמורה, אשר במסגרתם שימש התובע בתפקיד מנהל מערך השיווק והפרסום של המועדון. בהמשך, התמנה התובע גם לתפקיד קצין קשרי אוהדים וקצין קשרי קהילה של המועדון עד לפיטוריו. עוד טען התובע, כי המועדון הכתיב את צורת ההתקשרות ואת ההסכם ‘למתן שירותים’ שנחתם בין הצדדים, וזאת על מנת להתחמק מתשלום שכרו באופן מלא ותשלום זכויותיו הסוציאליות.

מנגד, המועדון טען כי מדובר בתביעה טורדנית שהגיש התובע בחוסר תום לב, כיוון שבין הצדדים לא היו יחסי עובד-מעסיק, אלא הסכם למתן שירותים עליו חתמו. עוד טען המועדון, כי ההסכם קבע בצורה מפורשת שבין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק, ולכן על בית הדין לדחות את התביעה בשל היעדר סמכות עניינית לדון בה.

הסוגייה בה בית הדין צריך היה להכריע היא בשאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק.

תחילה, עמד בית הדין על ההסכם עליו חתמו הצדדים, שם הסכימו כי אין ביניהם יחסי עובד-מעסיק וכי התובע הוא בגדר נותן שירותים ועובדיו, אם היו כאלה, פעלו אך ורק מטעמו. כמו כן, בית הדין ציין כי ההתקשרות הרשמית בין הצדדים הייתה במתכונת של מזמין מול קבלן עצמאי.

זאת ועוד, בית הדין קבע כי על התובע היה מוטל הנטל להוכיח את טענתו, לפיה, מתכונת ההתקשרות הפורמלית אינה תואמת את ההסכמות הראשוניות שנערכו בעל פה עם ספונסר המועדון, והתנהלות הצדדים כפי שהייתה בפועל, אך הוא לא עמד בנטל.

בית הדין ציין, כי לפי מבחני הפסיקה, ביטוי להשתלבות במפעל עולה מתוך התשובה לשאלה האם הרחקתו של פלוני מהמפעל, תפגע בפעילות היום יומית השוטפת של המפעל, לעומת גורם חיצוני אשר פעולתו נועדה להשלים את פעולות המפעל. בהתאם לכך, קבע בית הדין כי שירותי שיווק ויחסי ציבור, כפי שעשה התובע, אינם מהווים חלק אינטגרלי מהפעילות של המועדון, ובהיעדרם הפעילות הרגילה של המועדון לא תיפגע.

עוד הוסיף בית הדין, כי התובע לא הוכיח שבהיעדר נקיטת פעולות יחסי ציבור ושיווק עלולה להיגרם פגיעה בפעילות השוטפת והיומיומית של המועדון. זאת ועוד, התובע לא הביא כל ראיה לכך שפעילותו הכלכלית של המועדון תלויה כולה בפעולות יחסי הציבור.

יתרה מכך, בית הדין ציין כי תפקידים שונים שהוטלו על התובע אינם חורגים מהשירותים שנכללו בהסכם בין המועדון לבין התובע; לא הייתה בידי התובע סמכות לגייס עובדים; התובע לא נדרש לתת את שירותיו באופן אישי; התובע לא טען לפיקוח צמוד על עבודתו, דיווח שעות עבודה, ולא ציין את זהות האחראים על ביצוע עבודתו; בהסכם הסכימו הצדדים כי התובע ידאג לכל האמצעים הטכניים הדרושים לצורך מתן השירותים.

כמו כן, במשך תקופת הקשר היה התובע רשום כעצמאי אצל רשויות המס, ניכה הוצאות והנפיק חשבוניות מס תמורת תשלומים שקיבל מהמועדון. בנוסף לזאת, התובע דיווח על עצמו כעצמאי לרשויות.

בית הדין הדגיש כי קודם לתקופת ההתקשרות בין הצדדים, התובע היה רשום כעוסק מורשה וסיפק שירותי שיווק, פרסום ויחסי ציבור לגופים אחרים.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין קבע כי התובע התקשר עם המועדון כנותן שירותים וסיפק את שירותיו במסגרת עסקו העצמאי ולא כעובד שכיר. כמו כן, בית הדין ציין כי המועדון הוא עמותה, ובהתאם לכך, על פי חוק העמותות, רק ועד העמותה רשאי להחליט על קבלת עובדים בעמותה.

סוף דבר, בית הדין קבע כי דין התביעה להימחק מחמת היעדר סמכות עניינית, שכן בין הצדדים לא שררו יחסי עובד-מעסיק, וחייב את התובע לשלם למועדון הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך של 10,000 שקל.

**עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעובדה.

Be the first to comment

Leave a Reply